ארבע פרשיות

הכלל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. למרות שכל יחיד משתתף בסכום קטן, התחייבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות, וכך גם אם היחיד הוא עני בכוונה משלימו חברו שהוא עשיר בכוונה.

מהן ארבע פרשיות; קביעת זמנן; החובה להצמיד את פרשת פרה לפרשת החודש.

אילו חלילה הארץ הייתה ריקה מיהודים, הרי כאילו אין קיום לאומה, אותם עשרה יהודים שנשארו כאן הם שגרמו שלא נמחו אותות האומה

"רצה" בברכת המזון בסעודה שלישית, "רצה" או "יעלה ויבוא" במוצאי שבת, ברכת המזון כשחל חנוכה או פורים במוצאי שבת, דעת הבא"ח בדין הנ"ל, דעת ה"כף החיים" בנ"ל, כיצד יש לנהוג למעשה? ליל שמיני של "שבע ברכות", קריאת התורה בשבת זו.

אנו מצווים לתת מחצית השקל ולא שקל שלם, כדי שנדע שאם כל אחד מישראל יישאר בבדידותו הרי הוא חצי ואינו שלם. אולם בצרוף כל החציים של כולם מתקבל הדבר השלם.

נתברכנו בדיונים הלכתיים רבים לענין מצות קריאת פרשת זכור. דשו הפוסקים בשאלות רבות. [א] האם זו מצוה דאורייתא (כדעת התוספות) או רק דרבנן (רמב"ם). [ב] האם הנשים חייבות במצות קריאה זו? [ג] האם אדם יוצא ידי חובתו זו ע"י שמיעת מגילת אסתר ביום פורים? [ד] האם בן לעדות המזרח יוצא ידי חובתו בשמיעה מספר תורה בכתב אשכנזי ובהברה אשכנזית? וכן להיפך, האם אשכנזי יצא ידי חובתו בספר מעדות המזרח? [ה] כיצד לבטא מלת "זכר", בסגול תחת הז' או צירי? ועוד כמה דיונים. אבל לא ראינו בירורים כיצד מקיימים מצוה זו בפועל, ומי הם אנשי "עמלק" בדורנו?

ננסה לבאר הפעם מה פשרה של מגבית מיוחדת זו? והרי בכל שנה משמיעים על השקלים!